30 שנה ועדין מחייך

בשבת האחרונה חגגתי 30 שנה לעלייה שלי… ואני עדיין מחייך!

אני עדיין שובר שיניים כשאני מדבר עברית, יש לי בעיות בקריאת העיתון "ידיעות אחרונות" (לא מפסיד יותר מדי) ולא מצליח להבין מדוע אני עובד ביום ראשון אבל – אני עדיין מחייך!

אני משלם 6 שקלים לליטר דלק (אז שיפסיקו להתלונן על מחירי דלק בארה"ב), בודק כל מוצר שכשר לפסח 12 פעמים לוודא שאין קטניות, ובכביש אני מקבל אורות מהבהבים מהרכב שמאחוריי למרות שאני נוהג במהירות של 20 קמ"ש מעל המהירות המותרת (כמה מהר הוא נוסע???) אבל – אני עדיין מחייך!

שירתתי במילואים במשך 15 שנה למרות שהם לא נתנו לי לירות באף אחד, אני משלם מס טלוויזיה מגוחך למרות שאין לי טלוויזיה, ואני אוכל 10 סופגניות בחנוכה למרות של9 מהם אף פעם אין ריבה אבל – אני עדיין מחייך!

ומכיוון שאני אחד מאותם "משוגעים" שהתנגדתי ל"תהליך השלום" באוסלו (איך העזתי לעשות דבר כזה??), היה לי את הכבוד לחטוף מכות על ידי שוטרים ישראלים, נעצרתי 10 פעמים, הורשעתי בהסתה, דנו אותי ל12 חודשי מאסר בפועל ופוטרתי מעבודתי. ובכל זאת, עם כל זה… אני עדיין מחייך!

כמובן שיש דברים שאני לא מחייך אליהם. אני לא מחייך כשאני זוכר את חברי היקרים בנימין וטליה כהנא איתם אכלתי ארוחת צהריים ארבעה ימים לפני רצחם הטרגי על ידי מחבלים שקיבלו רובים משמעון פרס. אני לא מחייך כשאני חושב על ידידי היקר הלל ליברמן שנרצח זמן קצר לאחר שרבין נתן לערבים שליטה על שכם העיר הקדושה. נהגתי להתפלל עם הלל בקבר יוסף. איזה צדיק הוא היה! יתר על כן, אני לא מחייך על העובדה שבהלוויה של הלל הערבים ירו עלי ועל אשתי. רק נס הדריך את הכדורים האלה מהמכונית שלנו. ולבסוף, אני לא מחייך ביום העצוב ביותר של כל העלייה שלי – רק 4 חודשים אחרי שהגעתי לכאן – כשהצטרפתי ל 150,000 יהודים לקבור את הרבי הקדוש והמדהים; הרב מאיר כהנא זצ"ל. באותו יום עצוב חיכיתי בתור לומר כמה תפילות ליד קברו החדש שנחפר והתחייבתי לעשות כל שביכולתי בכדי להוציא לפועל את חלומו על ישראל כמדינה יהודית חזקה וגאה. ברוך השם, שמרתי על הנדר הזה כשאני עובד, לילה ויום, להביא מנהיגות חדשה למדינה זו העוקבת אחר חזונו.

וכך, למרות שלא כל 10,950 הימים היו ורודים, אני עדיין מחייך כי אני יודע שבסופו של דבר אנחנו ננצח. הטוב יביס את הרע ומי שפועל לקדש את השם יתברך יתגבר על מי שמחלל אותו. מנהיגים חדשים שדוגלים בגאווה יהודית יובילו בקרוב את ישראל והצה"ל האדיר שהיה פעם, יחזור להיות צבא ה' זה שהיה בשנת 1967.

שלושים השנה הראשונות הסתיימו ואני מודה להשם שהיה איתי בכל שלב. אשתי ילדה שני תינוקות מתוקים כאן בישראל (הקטנה ביותר עכשיו סיימה את שנת הלימודים השנייה שלה באוניברסיטה!) והם הצטרפו לארבעת הייבוא ​​האמריקני שלנו, ברוך השם. בנינו בית, הובלנו חמישה ילדים לחופה, והקייטרינג של בר המצווה של בננו היה על ידי "קנטאקי פרייד צ'יקן" (שינסו את זה בארצות הברית!!)

מה יביאו 30 השנים הבאות? אני מתפלל שהשם ידריך אותי, את משפחתי ואת כלל ישראל בעשייה של מה שצריך לעשות כדי לסיים את הכאב והסבל של בני עמו. אני מתחנן שהשם יעזור לנו לקדש את שמו הגדול והקדוש ומקווה ששפיכת הדם היהודי תם לנצח. כשאני כותב את המאמר שלי לציון 31 שנה אני מתפלל שבית המקדש ייבנה ושכל אחינו ואחיותינו – מארבע קצוות הארץ – יחזרו לארצנו המובטחת.

ואני מתפלל שאמשיך לחייך…

shmuel Sackett

כל המאמרים מאת שמואל סאקט מייסד ומנהל עמותת עם ישראל חי

ואני אשמח לשמוע את תגובותיכם!

נא שלח לי ישירות בדוא"ל:
Shmuel@AmYisraelChaiFund.org